המלטז הוא כלב נוח מאוד, בעל אופי נהדר ושמחת חיים אך די מפונק בכל הקשור ליציאות לרחוב. למרות גודלם הזעיר כלבי המלטז הם כלבים מאוד שתלטנים.

מצד אחד המלטז ישמח מאוד להישאר בבית רוב שעות היום, מצד שני, הוא מאוד אוהב לשחק ולהשתולל עם בעליו במשחקים בבית, ערני כלפי רעשים מבחוץ ויתריע מפני זרים. חלק מן הכלבים המלטזיים עשויים להיות תוקפניים ויש להשגיח על ילדים קטנים בקרבתם. מלטזים אף עשויים לסבול מחרדת נטישה ובעת גידולו יש לשים לב לתכונתו זו.

המלטז נחשב כלב קל לגידול . כמו שאר הכלבים ארוכי השיער המלטז זקוק לטיפול יומי בהברשה של פרוותו . יש לזכור כי למלטז שיער ולא פרווה,בדיוק כמו שיער אנושי, ללא נשירה ,ולכן על מנת לשמור על פרווה לבנה יש לרוחצו בתדירות גבוהה . לכלב המלטזי אין שכבת פרווה תחתונה ואינו משיר שיער. יש לזכור כי למלטז שיער ולא פרווה,בדיוק כמו שיער אנושי,  ואנשים רבים שהם אלרגיים לכלבים עשויים שלא להיות אלרגיים לכלב המלטזי הטיפול העיקרי בכלב צריך להתמקד בניקוי דמעות סביב ארובת העין כדי למנוע תופעה של הכתמת הפרווה. כתמים כהים סביב העיניים, המכונים "כתמי דמעות", הם בעיה ידועה בגזע זה המשתנה בחומרתה מכלב לכלב.

מאפיינים ומראה כללי

בין מאפייניו הבולטים של המלטזי נמצא גולגולת עגלגלה. אפו שחור, אורכו שווה לגובהו. אוזניו שמוטות, שערו ארוך ועיניו כהות מאד ומוקפות בעור שחרחר (פיגמנטציה) אפו עשוי להבהיר ולהפוך לוורוד או חום בהיר כאשר הכלב אינו נחשף לשמש. במקרים רבים האף יהפך כהה שוב לאחר חשיפה מוגברת לשמש.

פרוותו של המלטזי ארוכה ובעלת מרקם משי,  והוא חסר שכבת פרווה תחתונה. צבע פרוותו לבן טהור. אף שאוזניים בצבע קרם או צהוב בהיר מותרות אף הן, אלו אינן תכונות רצויות לגזע. מותרים אף גוונים של צבע שנהב בפרוותו. שרידים של כתום בהיר בפרווה הם פגם.

משקלו של מלטזי בוגר נע בין 2.3 עד 5.4 ק"ג, אף שהתקנים המקובלים לגזע מגבילים את טווח המשקל בין 1.8 ל-3.2 ק"ג. התקן האמריקאי שונה במעט, לפיו מידות הכלב ומשקלו יכול ויהיו נמוכים מ-3 ק"ג. לכן המלטזים האמריקאים במשקל נמוך מכ-3 ק"ג. חשוב לציין שמדובר בגזע אחד ומה שקובע פורמלית את גזעיות הכלב הנה תעודת היוחסין הי"ל ובינלאומית fci

בעיות בריאות לא משמעותיות הניתנות לגילוי בבדיקת DNA
Glycogen Storage Disease IA (Maltese Type) GSD

מחלת מחסור בגליקוגן

זוהי הפרעה מטבולית  הגורמת לתמותת גורים תוך 2 חודשים רק לעתים נדירות ישרדו הגורים עד 6 חודשים

 הגליקוגן הוא הפחמימה הראשית ליצירת אנרגיה..בגורים אלה  אין מספיק אנזימים לפרק את הגליקוגן וכתוצאה מכך יש הצטברות של גליקוגן באיברים, כולל הכבד, הלב והכליות.  התסמינים בגורים הינם חוסר עליה במשקל עייפות, רמת סוכר נמוכה בדם, כבד מוגדל, תרדמת וקשיי נשימה. 

 GSD הוא הפרעה נדירה מאוד הבדיקה נועדה לעזור למגדל להבין את תמותת הגורים

למלטז יש שיער ארוך שצריך לטפח בעקביות. אף על פי שחלק ניכר הינם כלבים  משפחתיים המסופרים יש לשמר את השיער הקצר הלבן  שיראה נקי ומבריק. יש לזכור כי למלטז שיער ולא פרווה,בדיוק כמו שיער אנושי, ללא נשירה ,לכן אין מניעה לרחצה בתדירות גבוהה.

סרוק יומי

יש להקפיד לסרק את המלטז על בסיס יומי. הסרוק חייב להיות כאשר השיער לך כדי שלא ישבר. יש לרסס את שיער הכלב לפני ההברשה  בתכשירים מתאימים המכילים לחות

שלב 1- הברשה וסרוק

יש להבריש היטב את הפרווה בעזרת  מברשת (סליקר) ולאחר מכן לסרק עם מסרק זיפים בעל מרווחים משתנים. מתחילים עם החלק שבו השיניים רחוקות זו מזו ומסיימים עם החלק הצפוף וזאת לצורך הוצאת כל הקשרים הקטנים. מסיימים במברשת להחלקת השיער.

יש להבריש היטב את שיער השפם והראש עם מסרק קטן וצפוף

זכרו תמיד להשתמש בציוד מתאים. סרוק נכון ומתמיד מגיל צעיר יקנה לכלב הרגלים לטיפול וטיפוח.

למלטז עם שיער ארוך יש להתחיל להבריש מהחלק הפנימי והרגליים ורק בסיום לעבור להבריש את שאר הגוף.

רחצה – שימוש בשמפו ומרכך

יש בשוק מגוון רחב של שמפו לבעליי חיים והם יהיו  בדרך כלל בסביבות 7 pH. בדילולים שונים בין 1/1 עד 1/40. המרכיב החשוב ביותר של העור היא רמת ה PH  המשמשת כמגן על השכבה העליונה הנקבובית של העור .

ערכיה PH, נעים בין 0 ל – 14. רמת PH של פחות מ-6.4 נחשב כבר כחומציות גבוהה, הטווח הנורמלי של רמות pH בעור בני האדם הינו 5.2 עד ל – 6.2 רמות ה pH של הכלבים –הם בסיסיות  ונעות בין 5.5 עד ל 7.5,.שימוש במרכיבים חומציים עשויים לגרות את העור ולהוביל למצב של יובש, קשקשים,גרד , ריח לא נעים וכתוצאה מכך אפילו פציעות יש למהול לפי הוראות היצרן.

קיימת עדיפות  לשמפו המכיל לחות טבעית כמו ויטמין E, אלוורה, שיבולת שועל וכד’
חשוב לזכור כי אחרי החפיפה עם שמפו ולמניעת שבירת השערה יש להשתמש אחרי כל חפיפה במרכך שיער כדי לסגור את מעטפת השערה וכך נמנע ככל האפשר קשרים ונצליח להחזיר את השיער למראה הנקי והמבריק.

ביצוע

הרחצה צריכה להתבצע  במים פושרים נעימים. יש לחפוף היטב את כל הגוף כולל רגליים ושפם. בסיום החפיפה יש לשטוף היטב עם מים זורמים. כל מספר חפיפות מומלץ להשתמש בשמפו מלבין או מבהיר כאשר החפיפה הראשונית היא עם החומר המלבין או המבהיר הפותח את סיב השערה ולאחר מכן עם שמפו רגיל . לאחר השטיפה יש לשים מרכך מותאם , להשאיר על השיער מספר דקות ולשטוף היטב.

בסיום התהליך מומלץ להשתמש בנוזל  לשטיפת עניים על מנת לבטל מצב  של גירוי העין וגרד.

יבוש

יש ליבש את הכלב בסיום המקלחת.הייבוש כולל גוף ופני הכלב  מומלץ ליבש את הכלב עם מגבת ולאחר מכן אם מיבש שיער

סרוק

מומלץ מאוד לבצע את פעולת הסרוק במקום מוגדר גבוהה הנותן לכלב גבולות ברורים .

למלטז פרווה עדינה ושברירית לכן יש להבריש ולייבש  בעדינות. יש לשים לב במיוחד לשיער סביב העניים לנקות ולסרק היטב. רק בסיום יש לסדר את הראש.

 את החומרים בהם אנו משתמשים ניתן לראות בדף ההמלצות שלנו.

התופעה  הבולטת ביותר של המלטז היא הופעת כתמי דמעה חומים.הרבה מחקרים ומאמרים מנסים להסביר את אותה בדרכים שונות. ההסבר הוטרינרי עליו בחרנו להסתמךhttps://www.leospetcare.com/a-veterinary-guide-to-tear-stains/ מדבר על סיבות שונות  ליצור דמעות הכוללות ייצור מוגבר של דמעות באופן חריג, פתחי צינור דמעה בלתי תקינים , לחץ, תרופות, תזונה באיכות ירודה, דלקת אוזניים וקערות מזון מפלסטיק . גורים  נוטים להפיק יותר דמעות כאשר הם בקיעת שיניים.

הסבר לכתמי הדמעות

כתמי הדמעות  נגרמים בדרך כלל על ידי מולקולות צבע הנקראות פורפירינים. פורפירינים הם מולקולות המכילות ברזל, המיוצרות כאשר הגוף מפרק תאי דם אדומים. פורפירינים מופרשים בעיקר דרך המרה ודרכי המעי ובדמעה .כאשר פורפירין המופרש מהעניים או הרוק מופרש ונשאר על פרווה לבנה למשך פרק זמן, נוצרים כתמים. כתמים אלה הקשורים לברזל מתעצמים / מתכהים  בנוכחות אור השמש.

 כל הכלבים מייצרים פורפירין, אך כמובן שכתמי פורפירין מורגשים ביותר בכלבים בהירים. לכן אנו רואים כי  לכלב לבן שליקק או לועס את רגלו, גם השיער באזור זה יהפוך לצבע חום-ברזל.

שמירה וטיפול בכתמי הדמעה

• ראש ובראשונה ניתן פשוט למנוע  או להפחית את כתמי הדמעות על ידי שמירה על הפנים נקיים בקפדנות מדמעות המכילות פורפירין. לנגב את הפנים לפחות פעמיים ביום עם מטלית רחיצה מעט לחה, כדי לדלל ולשטוף את הדמעות..
• אפשרות נוספת היא לנקות בעזרת חומצה בורית המופיעה בנוזל או אבקה. (חומצה בורית קלה המכילה חומרי ניקוי לעדשות מגע), או השתמשו בוויטמין C נוזלי על כדור צמר גפן  כדי לנגב את פני הכלב ולהבהיר את כתמי הדמעות שכבר נוצרו.
• חומצות כמו בור ובציטרון (ויט C) ככל הנראה מחמצנות את תרכובות הברזל של פורפירין ומבהירות אותן, ואילו אור השמש מחזק את הכתמים.
• יש כאלה הממליצים להוסיף מעט וזלין באזורים בהם קיימת הסבירות להופיע כתמים.

בסיום יש לסרק עם מסרק סמיך.

שימוש בתכשירים אנטיביוטיים להסרת כתמי דמעה

בהתאם למאמר נקבע שטיפול באנטיביוטיקה מסוימת מבטלת ייצור מוגזם של פורפירין אצל כלבים מסוימים ובכך מפחית את הכתמים,. טיפול באנטיביוטיקה בשם תילוזין, יעיל לרוב ופועל להפחתה משמעותית של הכתמים. כמו כל אנטיביוטיקה, גם טילוזין אינו מזיק במינונים קטנים

את תכשיר האנגל אי Angels Eyes המכיל תילוזין ה- FDA הוציא מחוץ לחוק היות ונמכר כ"תוסף מזון"

קיימים בשוק כמה תוספים "טבעיים" שטוענים שמפחיתים את כתמי הדמעות, ואינם מכילים אנטיביוטיקה ברורה, ופחות סביר שיתפסו על ידי ה- FDA על הפרת החוק. אין כל הוכחה על יעילותם  כך שאם אתם רוצים לנסות אחד כזה, זוהי זכותכם.

שימוש בכלי אוכל כהשפעה על כתמי הדמעה

יש להשתמש בכלי אוכל הבנוי  מפלדת אל חלד(נירוסטה), פורצלן או זכוכית. קערות מזון מפלסטיק מפתחות לרוב סדקים זעירים בהם נמצאים חיידקים וגורמים לגירוי בפנים

שימוש בכלי שתייה כהשפעה על כתמי הדמעה

אם מי הברז שלך עשירים בתכולת מינרלים או בברזל, יש לתת לכלב  שתיה פיית שתיה מותאמת ולהשתמש במים מינרליים  בבקבוקים, או בפילטר ליצירת מים נקיים יותר.

מזון כהשפעה על כתמי הדמעה

תזונה איכותית יותר מפחיתה את ייצור הפורפירין. וטרינרים ממליצים להאכיל בתזונה מאוזנת ואיכותית. רוב הווטרינרים מעדיפים מזון מחברה  מסחרית ומוכרת שחקרה  היטב את איכות המזון שלה. אין כאן נכון או לא נכון, זוהי רק המלצה וכל אחד יעשה על פי אמונתו.

תקן FCI מס' 65

מוצא: אזור מרכז הים התיכון

ארץ חסות: איטליה

תאריך פרסום תקן תקף רשמי: 31.11.2015

תפקיד: כלב לוויה זעיר

סיווג FCI:          קבוצה 9 כלבי לוויה וכלבים זעירים

                        חלק 1 בישונים וגזעים דומים

                        אינו נדרש למבחן עבודה

תולדות הגזע בקצרה: שמו אינו מראה שמוצאו מהאי מלטה, משום ששם התואר "מלטז" מגיע מהמילה השמית "מלט" (נמלט) שפירושה מקלט. שורש שמי זה עולה שוב במקוון שלם של שמות של מקומות ימיים, כגון שמו של האי האדריאטי מלדה, העיר מליטה בסיציליה וכן האי מלטה. אבותיו של הכלב הקטן הזה חיו בנמלים וערי הנמל של אגן הים התיכון, ושם הם צדו עכברים וחולדות ששרצו במחסנים ובבטן האוניות. ברשימת הכלבים שהיו בתקופתו, מציין אריסטו (384-322 לפנה"ס) גזע כלבים קטן שהוא מעניק לו את השם הלטיני "קאנס מליטנסס" (canes melitenses). כלב זה היה מוכר ברומי העתיקה, חביב על מטרוניות, שזכה לשירי שבח מפי סטרבון, משורר לטיני במאה הראשונה לספירה. ציורים של המלטז בידי ציירים רבים בתקופת הרנסאנס מראים כלב קטן זה בסלונים של אותה תקופה לצד הגבירות היפהפיות.

הופעה כללית: גוף קטן ומאורך. מכוסה פרווה לבנה ארוכה ביותר, אלגנטי, עם נשיאת ראש גאה ומכובדת.

יחסים חשובים: אורך הגוף עולה על הגובה בשכמה בכ-1/3. אורך הראש שווה 6/11 מהגובה בשכמה. היקף בית החזה הוא 2/3 לעומת הגובה בשכמה. אורך הזרבובית הוא 4/11 מאורך הראש ולפיכך הוא מעט פחות ממחצית הגולגולת. עומק הזרבובית טוב, 20% פחות מאורכה. אורך הזנב הוא כ-60% מהגובה בשכמה.

התנהגות/אופי: ערני, מלא חיבה, רגוע מאוד ואינטליגנטי מאוד.

ראש: רחב למדי, קצת יותר ממחצית האורך.

אזור הגולגולת

גולגולת: הגולגולת ארוכה מעט מהזרבובית, רוחב הגולגולת שווה לאורכה ועולה על מחצית מאורך הראש. בכיוון הסאגיטלי, הוא מעט דמוי ביצה (אובאלי); חלקה העליון של הגולגולת שטוח, עם קודקוד בולט בצורה מועטת ביותר; בליטת העצמות הקדמיות והרכסים שמעל העיניים מפותחים ביותר. החריץ הקדמי קל ביותר ובעצם אינו נראה. המשטחים הצדדיים של העצמות הפריאטליות קמורים למדי.

סף מצח: השקע שמעל הזרבובית מוגדר היטב ויוצר זווית של 90 מעלות.

אזור הפנים

אף: בחלקו המאורך של גשר האף, במבט מהצד, חלקו הקדמי אנכי. אף גדול עם נחיריים פתוחים, מעוגל ושחור לחלוטין.

זרבובית: אורך הזרבובית מעט פחות ממחצית אורך הראש. האזור שמתחת לעיניים מסותת היטב. עומקו קצר בהרבה מאורכו. צדי הזרבובית מקבילים, אך אסור שהזרבובית תיראה ריבועית במבט מלפנים, כיוון שהחלק האחורי של הפנים מתחבר בקימור לצדדים. הזרבובית בעלת קווים ריבועיים עם חריץ ברור במרכזה.

שפתיים: במבט מלפנים, השפתיים העליונות בחיבור שביניהן דומות לקשת פתוחה מאוד. עומקן אינו מפותח והתפר שבין השפתיים אינו נראה לעין. השפתיים העליונות מותאמות היטב לשפתיים התחתונות כך שחלקה התחתון של הזרבובית מוגדר בידי הלסת התחתונה. קצות השפתיים חייבים להיות שחורים לחלוטין.

לסתות/שיניים: מפותחות בצורה נורמלית, וקלות למראה, מותאמות בצורה מושלמת. הלסת התחתונה, שחלקיה ישרים, אינה בולטת ואינה קצרה בחלקה הקדמי. הקשתות הדנטליות מותאמות בצורה מושלמת והחתוכות בצורת מספריים. השיניים לבנות, המשנן מפותח היטב ומלא.

עיניים: עם הבעה ערנית וקשובה, גדולות מהצפוי, צורתן נוטה לעגולה. העפעפיים במגע הדוק עם העין, שאינה שקועה, אלא בקו אחד עם הראש ובולטת מעט. העיניים ממוקמות על אותו מישור קדמי. במבט מלפנים אסור שהלבן של העין יהיה גלוי. הן בצבע חום כהה, והעור סביב העיניים שחור.

אוזניים: בעלות צורה כמעט משולשת, רוחבן כ-1/3 מאורכן. הן ממוקמות גבוה מעל לקשת הגולגולת, תלויות בצמוד לצדי הגולגולת, ואינן זקופות.

צוואר: אם כי הוא מכוסה בפרווה שופעת, צורת העורף של הצוואר ברורה. הפרופיל העליון מקושת. אורכו כמחצית הגובה בשכמות. הוא נישא זקוף ואין עליו עור עודף.

גוף: אורך מקדמת הכתף לקצה האחוריים 1/3 יותר מהגובה בשכמות

קו עליון: ישר עד לשורש הזנב.

קצה השכמות: מוגבה מעט מעל לקו העליון.

גב: אורכו עולה על מחצית מהגובה בשכמות

מותנית: בהמשך לקו הגב, המותנית רחבה מאור וארוכה, היא נמצאת בשיפוע של 10 מעלות מתחת לקו האופק.

בית חזה: רחב, עמוק, מפותחת היטב, יורד מתחת לגובה המרפקים, הצלעות אינן מקושתות מדי. החזה הקדמי ארוך מאוד.

זנב: ממוקם בגובה המותנית, עבה בשורשו ודק בקצהו. יוצר עיקול אחד גדול, שקצהו מגיע בין האחוריים ונוגע במותנית. זנב שמתקמר לצד הגוף נסבל.

גפיים

חזית:

הופעה כללית: ככלל, צמודות לגו, הרגליים עומדות ישר ומקביל.

כתף: אורכה מהווה 1/3 מהגובה בשכמות והקצה העליון של השכמות בעל מרווח רחב והן משוכות היטב לאחור.

זרוע: ארוכה משכמה, בעלת זיוות טוב.

מרפקים: אינם פונים פנימה או החוצה.

אמה: רזה, עם מעט שרירים בולטים, אך עם מבנה עצם חזק למדי יחסית לגודל הגזע.

מפרק הפיסה: בקו האנכי של האמה, נייד, אינו צריך להיות מסוקס (knotty). מכוסה בעור עדין.

פיסה: בעלת מאפיינים דומים לאלו של הפיסה האחורית, עקב אורכה הקצר היא אנכית.

כפות קדמיות: מעוגלות, בהונות אסופות ומקושתות, הכריות צריכות להיות שחורות, גם הציפורניים שחורות, או לפחות בצבע כהה.

אחוריים:

הופעה כללית: ככלל, בעלות מבנה עצם מוצק, מקבילות, ובמבט מאחור, אנכיות מנקודת האחוריים ועד לקרקע.

ירך: שרירית, קצה אחורי קמור. מקבילה למישור המרכזי של הגוף, כיוון למטה וקדימה משופע יחסית לאנך.

ברך: מבנה חופשי, אינה פונה פנימה או החוצה.

שוק: החריץ שבין הגיד לעצם כמעט אינו בולט, שיפוע של 55 מעלות מתחת לאופק. מעט ארוכה מהירך.

מפרק הקרסול: זיוות לפנים של הקרסול 140 מעלות.

קרסול: המרחק מהקרקע לקצה הקרסול עולה מעט על 1/3 מהגובה בשכמה. ממוקם נמוך למדי זקוף לחלוטין.

כפות אחוריות: מעוגלות, בהונות אסופות ומקושתות, הכריות צריכות להיות שחורות, גם הציפורניים שחורות, או לפחות בצבע כהה.

תנועה: אחידה, מרחפת מעל הקרקע, חופשית, עם צעדים קצרים ומהירים ביותר בטרוט.

עור: מהודק היטב על כל חלקי הגוף, עם כתמים כהים וכתמים בצבע אדום-יין, בפרט על הגב.

פרווה

שיער\: צפוף, מבריק, בוהק – נופל בכבדות ובעל מרקם משיי, ארוך מאוד על כל הגוף וישר לכל אורכו בלי זכר לגלים ותלתלים. על הגוף הוא צריך להיות ארוך יותר מהגוב בשכמה וליפול בכבדות אל הקרקע כמו גלימה, הדוק אל הגוף בלי להיפתח או ליצור ציציות. על הרגליים הקדמיות והמרפק לכף הרגל ועל הרגליים האחוריות מהברך לכף הרגל מותרות ציציות. אין פרווה תחתית. הפרווה על הראש ארוכה מאוד, וכן על הזרבובית, שבה היא מתמזגת בזקן, כך גם על הגולגולת שממנה היא גולשת ומתמזגת עם השיער שמכסה את האוזניים. על הזנב, השיער נופל לצד אחד של הגוף, כלומר על הירך והצד, באורך שמגיע עד לקרסול.

צבע: לבן טהור, מותר גוון שנהב בהיר. זכר לגוון כתום בהיר נסבל אך אינו רצוי ומהווה חוסר שלמות.

גובה ומשקל

גובה בשכמות:    זכרים:   21 עד 25 ס"מ

                        נקבות:  20 עד 23 ס"מ

משקל:               3 עד 4 ק"ג

שגיאות: כל חריגה מהנקודות שצויינו לעיל תיחשב לשגיאה וחומרת השגיאה עומדת ביחס ישיר למידת החריגה, ולהשפעתה על בריאותו ורווחתו של הכלב.

• פזילה
• גוף ארוך מדי

שגיאות חמורות

• אף רומי
• פה עם מנשך סנטרי בולט
• גובה בזכרים מעל 26 ס"מ או מתחת ל-19 ס"מ. גובה בנקבות מעל 25 ס"מ ומתחת ל-18 ס"מ  

שגיאות פוסלות

• כלב תוקפני או חששן מדי
• כל כלב שמפגין חריגות גופניות והתנהגותיות בולטות ייפסל
• דיברגנטיות או קונברגנטיות בולטת של קווי הראש
• חוסר פיגמנטציה מלא של האף, או אף בצבע שאינו שחור
• מנשך אפי
• עין אחת כחולה ואחת שחורה
• חוסר פיגמנטציה מלא של העפעפיים
• חסר זנב, זנב מקוצר, מולד או נרכש
• פרווה מקורזלת
• כל צבע למעט לבן, חוץ משנהב בהיר
• כתמים בצבעים שונים

נ.ב.

• זכרים צריכים להיות בעלי שני אשכים נורמליים למראה שירדו במלואם לשק האשים.
• רק כלבים בריאים מבחינה תפקודית ורפואית, בעלי מבנה טיפוסי לגזע צריכים לשמש לגידול